החלטה בתיק ה"פ 13 - 7 - 21892

1.       בקשה מטעם הנתבעות לסלק את התובענה על הסף.

בבסיס הבקשה עומדת טענת הנתבעות, כי עניינה של התובענה בסעד כספי, אך היא הוגשה כתובענה לסעד הצהרתי כדי להתחמק מתשלום אגרת משפט. לטענת הנתבעות, מכיוון שלא שולמה האגרה הדרושה, יש לסלק את התביעה על הסף.

2.       התובענה שהוגשה מטעם התובעת הוגשה על דרך המרצת הפתיחה, ועניינה תשלום פיצויי הפקעה בגין הפקעת מקרקעין. לתובענה צורפה חוות דעת של שמאי מקרקעין מטעם התובעת, ולפיה סכום הפיצויים המגיע לתובעת מגיע כדי הסך 6,733,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 12.11.2012.

          בדיקה בתיק בית המשפט מעלה, שבעת פתיחת ההליך שילמה התובעת אגרת משפט בסכום של 1,135 ש"ח. סכום זה מלמד, שמעריך האגרות שם את אגרת המשפט בגין התובענה, כתובענה שרואים את שוויה כבלתי ניתן לביטוי בכסף.

3.       על פי תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, אגרת המשפט היא פועל יוצא מהסעד המבוקש בתובענה המוגשת לבית המשפט. בתובענה שלפני, בסעיף הסעד, כפי שנוסח ברישא לכתב התובענה, עותרת התובעת למעשה לסעדים הבאים:

(א)     לקבוע את סכום הפיצויים המגיעים לתובעת בעקבות ההפקעה.

(ב)      לקבוע את סכום הפיצויים המגיעים לתובעת בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות ההפקעה.

          בסיפא לכתב התובענה נוסח הסעד המבוקש באופן הבא:

"אשר על כן מתבקש כב' בית המשפט לקבוע את סכום הפיצויים שעל המשיבות, יחד ולחוד, לשלם למבקשת בגין ההפקעה שבוצעה על פי הצו, תוך אימוץ סכום הפיצוי שנקבע בחוות דעתו של השמאי וירניק, בסך של 6,733,000 ש"ח בתוספת מע"מ מיום ה- 12.11.2012 ועד למועד התשלום בפועל ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ..."

4.       בתגובתו לבקשה טען בא כוח התובעת, כי התובענה הוגשה על דרך המרצת הפתיחה, משום שכך מורה סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. בתגובתו אף אזכר בא כוח התובעת את פסקי הדין שנתנו בר"ע 163/87 ברנס נ' עירית ראשון לציון (פורסם במאגר נבו - 1987), ורע"א 4500/05 עניו נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (פורסם במאגר נבו - 2005).

          אכן לשונו המפורש של סעיף 9 לפקודת הקרקעות מלמדת, כי ההליך נפתח כדת וכדין, שכן המחוקק הורה שהדרך הנכונה היא הגשת בקשה.

5.       לא זו בלבד שההליך הוגש בדרך שנקבעה לכך בפקודת הקרקעות, אלא שאף שומת האגרה נעשתה כראוי, ואבהיר.

בתקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, נקבעה שורה של הליכים ששומת האגרה בהם תעשה לפי פרטים 3, 5 או 10 לתוספת לתקנות. כותרת השוליים של התקנה היא "הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף", ואולם, לשון התקנה עצמה אינה קובעת שמדובר בהליכים שאינם ניתנים לביטוי בכסף, אלא לעניינים ששומת האגרה בגינם תעשה בדרך שנקבעה בתקנה. ככל שהדברים אמורים בעניין שלפנינו, נקבע:

"בעניינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת לפי העניין:

  (1) .......

  (8)    תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת הנאה מזכויות במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שלטונית של זכויות במקרקעין, הכל למעט תביעה בנזיקין בגין אלה."

          תביעת התובעת היא תביעה "בגין נטילת מקרקעין", ומשכך את שומת האגרה היה צריך לעשות לפי פרט 10 לתוספת, וכך אכן נעשה.

6.       יתרה מזאת:

          אדם המגיש תביעה זכאי לעתור לסעדים לפי שיקול דעתו. בכלל זאת, זכאי אדם לעתור לסעד הצהרתי כדי לחסוך בתשלום אגרת המשפט. כאשר אדם מחליט לתבוע סעד הצהרתי במקום סעד כספי, עלול הוא למצוא עצמו מול שוקת שבורה, שכן בסיום ההליך יהיה בידו פסק דין שלא ניתן לבצעו.